חדשים

כל מיני ציטוטים שאני מוצא אותם מעניינים, בצירוף הקדמה קטנה.

 

 

כמה מחשבות על יחסי דת ומדינה בארץ, עם התייחסות כללית לבעיות שברקע והתייחסות פרטית לשאלות של נישואין וגירושין, כשרות ושבת.

 

 

 

סניגוריה על פסטיבל הקיטש השנתי של הציבור הדתי לאומי: תפילות יום העצמאות

 

 

 

 .סקירה על ספרו של ישראל נתנאל רובין "מה שא-להים לא יכול", הוצאת ראובן מס 2016

 פורסם (בהשמטות מסוימות) ב"שבת", מוסף הספרות של מקור ראשון, פרשת תזריע-מצורע תשע"ז.

לצפיה בדיון שהתפתח באתר מוסף "שבת":

https://musaf-shabbat.com/2017/04/30/%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90-%D7%90%D7%91%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%93%D7%91-%D7%A9%D7%A0%D7%A8%D7%91/

 

 

מאמר העוסק בשיטת הויכוח הנהוגה במקומותינו, בה האנשים שעומדים בראש המערכת לא לוקחים אחריות ומשאירים את תפקיד ההסברה לכאלו שאינם נושאים באחריות. נשמע אולי משעמם, אבל בפנים תמצאו הרבה דוגמאות משעשעות.

 

 

באיחור מה ניגשתי לקרוא את ספרו של יובל נח הררי "קיצור תולדות האנושות" וחלקים מסוימים בו לא ממש מצאו חן בעיני. הביקורת הזו באה להסביר את הנקודה.

 

 

 

בורגנות ואנטי-בורגנות נשמעים אולי כנושאים נדושים, אבל הם מופיעים רבות בשיח היומיומי שלנו, לרוב בצורה המניחה את המבוקש (כלומר שהבורגנים, הבעלבתים, וכו' הם זבל). במאמר הזה ניסיתי לבחון את עלית הבורגנות ואת קולקצית המידות הטובות והרעות שלה. די ארוך ואולי לא חד מספיק, אבל לדעתי שווה קריאה מפני שהוא שופך אור על הרבה תופעות רעיוניות וחברתיות שתופסות מקום מרכזי במחשבתנו.

 

 

 

דיון בתופעת השקר בפסיקה ההלכתית, בעיקר בהקשר של  פרשנות טקסטים שלא בתום לב למען השגת מטרות חברתיות

 

 

פיסיקה ומדע פופולרי

 

קורס מקוצר בתהליכים סטוכסטיים לבני תורה. בו יבוארו התהליכים הבסיסיים השולטים על גידול אוכלוסיות ועל ההרכב הגנטי שלהם,

כל זאת בהקשרים של תפוצת שמות משפחה, מצוות פריה ורביה, מלחמת מאה השנים, בעית התפוצצות האוכלוסין, תוכניות מגוונות לחיסול העם היהודי, שאלת זהותו של המלך המשיח,

אבולוציה דארוינית ביער הטרופי, איסור נישואין עם ממזרים, השתלטות הערסים על החברה האנגלית ונישואי התערובת אצל זרמים לא אורתודוכסיים ביהדות. שכחתי משהו?


פוחד מקרינת הטלפון הסלולרי, המיקרוגל או מחוטי החשמל שליד ביתך?

מאמין לכל מיני שמועות אינטרנט ולמסעות הפחדה של ארגונים שונים ומשונים?

הנה המאמר שינסה לסדר לך את הראש: הכל חרטא.


מאמר שפורסם ב"עיון", רבעון פילוסופי ישראלי. המאמר סוקר את המשמעות הפיסיקלית של טענתו של דקארט "אני חושב, משמע אני קיים" לאור ראית ה"חושב" כמכשיר מדידה המודד את עצם קיומו (של עצמו)
.ובחינת ההשלכות הנובעות מכך על הדינמיקה הקוואנטית של התהליך.

המאמר זכה לתגובות נלהבות בקהיליה הסואנת של פילוסופים בעלי ידע במכניקת הקוואנטים הקוראים עברית
ומהווה לקח מהלך לכל הזוממים לפרסם מהגיגיהם לטובת הקבוצה הריקה.

 

כמה סיפורים שאני מוצא אותם מעניינים על רמת האקראיות במציאות ועל היחס אליה - ממקיאבלי דרך מרכס ועד ימינו. על הדרך מתברר כי השאלה הביולוגית בדבר כשירות של מינים, השאלה הפוליטית בדבר נתינת זכות הצבעה למטומטמים, והשאלה מדוע שם המשפחה "שנרב"  נדיר, אינם אלא צדדים שונים של אותו מטבע ממושקל

גרסה נושנה של המאמר (שנכתבה לפני מהפכת האחים המוסלמים במצריים, יש לציין - במאמר הצעתי את אפשרותה של מהפכה כזו) ניתן למצוא כאן

יהדות

 

המאמר דן במה שמכונה במקומותינו "דיני צניעות", כלומר בטענה לפיה ניתן לגזור מן ההלכה קוד לבוש לנשים. לדעתי טענה זו היא שגויה, ואת זאת ניסיתי להראות. המאמר התפרסם בגליון כ"ט של "אקדמות", ומובא כאן ברשותם האדיבה של העורכים.

ב"אקדמות" התפרסמו  גם מאמרי תגובה של הרב שמואל אריאל ושל הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, ותגובתי לדבריהם.

 לאחרונה הופיעה עוד ביקורת, השוללת את מאמרי זה, במאמרו של הרב יהושע ענבל שהתפרסם בכתב העת "המעיין",  תשרי תשע"ו (גליון 215). תגובתי התפרסמה בגליון 217 (ניסן תשע"ו) והנה היא לפניכם  (בנוסח שנשלח לפרסום, יש  כמה שינויים זעירים). הרב ענבל הגיב גם לתגובתי זו (באותו גליון ניסן תשע"ו) ועורר אותי להוסיף כאן גם דיון (קצת חובבני ורחוק מלהיות ממצה, אבל אני מאמין שהוא עוזר להבהיר את הטיעון שלי) באיסור "לפני עוור".

דומני שהויכוח הסתבך והגיע למצב בו קשה יהיה לקבל התרשמות נאותה מן הדברים אלא אם כן הקורא מוכן להשקיע מאמץ מסוים ולעבור על הסוגיות והמקורות שעלו לדיון באופן מסודר. (לא מדובר בפלפולים סבוכים מדי, אבל בכל זאת דרוש עיון מסוים). אי לכך (וגם בגלל מגבלות אורך) ניסחתי את תגובתי לרב ענבל באופן צמוד להשגות אותן העלה. שיטה כזו פוגמת במידה מסוימת ב"קריאות" של המאמר, אבל אינה מציבה קושי בפני מי שעובר על הדיון נקודה נקודה.

 

 

כל יהודי שומר מצוות אמור לסדר את דיני הממונות שלו דרך דין תורה. האם ידעתם כי בתי הדין הרבניים אינם מוכנים בשום פנים ואופן להתחייב לדון לפי דין תורה?

האם, כשלמדתם בישיבה את דיני שבועת העדות, סיפרו לכם שבבתי הדין בזמננו ביטלו אותה באופן חד צדדי? אם לא, הנה מאמר שמנסה לעשות סדר ולהציג את המצב האמיתי בנושאים אלו.

פורסם ב"אקדמות" כ"ו

 

מסה שבמרכזה הדמיון בין ביקורת המודרניות של פרידריך ניטשה לתורותיו של רבי נחמן מברסלב.

על הדרך נדון בקלסיקה וברומנטיקה, ברב קוק ובמושג הזמן, ובכלל. הופיע ב"אקדמות" כ"ג.

 גירסה ראשונה של המאמר, ארוכה והרבה פחות נוחה לקריאה, אבל מכילה השוואה עם משנתו המיסטית־הרמוניסטית של הרב קוק ודיון במוטיבים שונים כמו היחס  למוסיקה ולפעולה החופשית, התזה של אינסופיות הרצון וכו', ניתנת להורדה כאן

 

מה משמעותה של חגיגת "בר מצווה" לילד חילוני? האם ראוי כי אנשים דתיים ישישו וישמחו בכך שהלה מתחייב במצוות (כלומר מתחיל לעבור עבירות)?

ואולי רצוי למצב את הטכס היהודי במעגל החיים, גם  כאשר הוא מופקע ממשמעותו המקורית?

שמירת מצוות כפשוטה ושמירה על ה"שבט" היהודי אינן בהכרח מתאימות או מסכימות. בדור האחרון נוצר בלבול גדול בין שתי המטרות הללו.

מאמר זה מנסה לפזר את הערפל בלא לנקוט עמדה עקרונית (למרות שלא כך הובן על ידי המגיבים לו). המאמר, בצירוף תגובות (זועמות), פורסם ב"צהר"  גליון כ"ה.

ראה גם מאמרי "דילמת החרד"ל" כאן:http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article241.htm

מאמר על עבודה זרה לשמה, כשוף, רציונליזם, שגעון והתנהגות מוסרית.

התפרסם ב"אקדמות" י"ט.

אישית זהו אחד המאמרים האהובים עלי ביותר  מכל המאמרים התורניים  שאני מציג כאן, אך מן הסתם יעניין רק קוראים ספורים, אם בכלל.

חוברת בענין חיוב ת"ח במלחמת מצווה שהוצאתי לחושך, יחד עם יאיר מייזליש, לפני שנים רבות.

השם בעל הפאתוס המופרז משהו קשור לגילי הצעיר יחסית בזמן הופעת החוברת, אבל אינו רלוונטי לתוכן.

האם על מדינת ישראל להיות המכשיר בעזרתו מתבטא "אופיו הפנימי" של כלל ישראל, או שמדובר במנגנון ביורוקרטי מסוג ועד הבית?

נסיון מסוים  להציג את שתי העמדות. פורסם ב"נקודה" קיץ תשס"ו

 

היש קשר בין הקירוב שקובע את מידת השנה הממוצעת בלוח העברי,

לבין הקירוב על פיו נבנה סולם התוים הפיתגורי? ספקולציה פרועה לשיפוט הקורא.

 

 

 

נושא המאמר הוא הויכוח הסוער בעניין גיורם של עולי חבר העמים. פסילתם של "גיורי הרב דרוקמן" על ידי דיינים בבית הדין הרבני הגדול נתפסה כסימפטום נוסף של ההשתלטות החרדית.   

בתוך כל המהומה נשתכחה שאלה פשוטה אחת: על מה נסב הויכוח ההלכתי? מי צודק? מה סובר כל צד?

מטרתו של מאמר זה היא לתת לקורא סקירה אשר תנסה להבהיר את מצב העניינים ברמת ההלכה ואת ההשלכות המטא-הלכתיות החשובות שיש לויכוח בכמה כיוונים.

פורסם ב"נקודה" 313 - אב תשס"ח.

מאמר המנסה לדון במתח שבין יהדות לקפיטליזם, ובהשלכה שלו על תנועות סוציאליסטיות דתיות בישראל.  מה קרה במאת השנים האחרונות למוסד הרבנות?

האם נכון הוא למצב את רב הקהילה בתור עובד סוציאלי העוסק בבעיות זוגיות ובטיפול בנדכאי החברה? מדוע השיטה החברתית המערבית מוותרת על הנסיון לחנך אנשים להיות "טובים"?

 המאמר התפרסם ב"נקודה" מלווה בתגובות (זועמות כבר אמרנו?) של מגיבים שונים.

 

מאמר  שפורסם ב"נקודה" (שבט תשס"ח), ובו מועלות מספר בעיות בקשר עם הרדיקליזם הציוני-דתי שהתפתח באותן שנים. הימים ימי ממשלת אולמרט ותקופת האכזבה והיאוש שלאחר יישום תכנית ההתנתקות, והיחס בין הציבור הדתי לאומי לחברה הכללית הופך לנושא לדיון וגם לשינוי. בקריאה נוספת לאחר כעשר שנים, נראה לי שהדברים שכתבתי אז עמדו במבחן הזמן. המאמר המצורף כאן הביא לגל תגובות, שאליהן התייחסתי במאמר נוסף שכותרתו מוסיף על הראשונות

 

מאמר המנסה להרחיב את מושג הפופוליזם משדה הפוליטיקה לשדה תורת הנפש (הפרטית והציבורית).

 

 

 

 

מאמר מפורט על מהותה של פסיקת הלכה.

להוציא מן התפיסות שלפיהן לעצם ה"פסיקה", כלומר לאמירתו (או כתובתו) של הפוסק כי מעשה פלוני מותר או אסור יש משמעות הלכתית, אני מנסה להראות שפסיקת הלכה נמדדת באופן חד משמעי בהתאמה ל"אמת" (כלומר לפרשנות הראויה של הטכסטים הקנוניים) ושאין לפוסק שום דרגות חופש ושום "ארגז כלים". זהו מאמר המשך מפורט למאמר הקצר"על הסמכות הרבנית" אשר מופיע בסמוך.

 

נסיון לעשות סדר בשאלת סמכותם של רבנים, והתקפה על הרעיון לפיו יש להם יכולת תמרון או תכמון ("להתאים את הפסק לשואל", כביכול) ביחס להלכה.

זהו מאמר קצר שפורסם ב"מקור ראשון". פתוח באריכות של הרעיון - בסמוך, במאמר "לא מאפיה - רבנים אינם יוצרים חלות"

 

 חינוך והוראה

 

כלי עזר חשוב מאין כמוהו לכל איש חינוך, עם התאמה לעוסקים בחינוך דתי (סליחה, תורני).

כך תראה להורים שאתה בעניינים. חובה למוכי החינוכיטיס והטיפוליטיס הנפוצים כל כך במקומותינו.

 

 

דו"ח רשמי של משרד החינוך מגלה כי מטרתה של תכנית ה"אוריינות" היא למנוע מתלמידים כשרוניים ללמוד כתיבה וקריאה, ובכך להקטין את הפער החברתי. לא יאומן? קראו ושפטו.

 

כמה הרהורים בענייני השכלה, וכיצד ניתן לייעל, אולי, את תרומתו של בית הספר.

 

 

 

 

מחשבות על מה שמכונה במקומותינו "לימוד תורה לנשים". פורסם באתר "כיפה"

 

 

 

 

מאמרי ביקורת ותגובות

 

ביקורת שפורסמה ב"צהר" על הספר "כלים שבורים" .

[וזאת למודעי כי הביטוי "הפרופסור ל." שנזכר בהערות השוליים משקף מדיניות של המערכת להמנע מאזכורם של אנשים מסוימים, מדיניות שאיני שותף לה בשום פנים]


ביקורת על ספרו של הרב ד"ר מיכאל אברהם "שתי עגלות וכדור פורח"

פורסמה ב"אקדמות" י"ט

 

 

האם החברה המערבית שוללת את חרותו של האדם? האם הוא נשלט על ידי כחות שוק גדולים ממנו? האם לאדם יש רצון פנימי לא מודע שהמנהיג הפוליטי צריך לחשוף?

לדעתי לא. תגובה למאמרו של ניל מנוסי, שפורסמה ב"מקור ראשון".

 

 

 

ביקורת על הנסיון לייסד היררכיה של "גדולים" בציבור הדתי-לאומי. פורסם ב"שבת" של מקור ראשון, י"א טבת תשע"ב.

 

 

 

תגובה למאמרו של ר' צבי הירש במוסף שבת של "מקור ראשון". פורסם ערב סוכות תש"ע.

 

מאמר המנסה להראות חוסר עקביות בעמדה של מה שמכונה "חרדיות לאומית". המאמר פורסם באתר שורש

http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article241.htm וגרר תגובות מעניינות,

כולל ויכוח (לא רציונלי למדי) עם גולש בשם יונתן לגבי ערכו של הקבוע π. לבעלי עצבים חזקים בלבד.